אצלם השיטה עובדת, חושבים שגם אצלנו יש סיכוי?

הפוסט נפתח בנימה מעט סקפטית  וזאת בעקבות צפייה בתחקיר הסופר מצוין של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בפינלנד – מה הופך אותה לכל כך מוצלחת?

הנה כמה עובדות שהשאירו אותי פעורת פה במהלך הצפייה:

·         בפינלנד מתחילים ללמוד בגיל 7 , והתלמידים לומדים בין 3-4 שעות כל יום.

·         התלמידים לומדים עם אותה המורה מספר רב של שנים, עובדה זו מקלה משום שהמורה מכירה את תלמידיה לאורך זמן ואת יכולותיהם.

·         השיעור הראשון בכל בוקר נועד להרגעות ולחימום. שיעור זה נועד לשפר את אווירת הלימודים וההישגים.

·         הכיתות מכילות 52 תלמידים ושלוש מורות מוקצות לכל כיתה.

·         התלמיד הפיני שוהה שעתיים בהפסקה על מנת להיות מרוכז.

·         מערכת היחסים בין המורה לתלמיד אינה פורמלית.

·         מערכת השעות של כיתה ד' בישראל הינה 32 שעות לעומת פינלנד 25 שעות.

·         אין מבחנים....אין מבחנים....אין מבחנים (למקרה שחשבתם שלא קראתם נכון, חזרתי על כך שלוש פעמים).

·         החינוך בפינלנד הוא חינם מגיל הגן ועד לסיום הלימודים באוניברסיטה.

הרשימה היא עוד ארוכה. מצפייה בתחקיר השתמע כי בעצם פחות בפינלנד, זה יותר. פחות שעות לימוד, פחות מקצועות לימוד, פחות שעורי בית, ביטול המבחנים וכו'.

כל החינוך בפינלנד מתבסס על אמון: אמון של ההורים במערכת, אמון של המערכת על המורים ואמון של המורים על התלמידים. ההנחה היא שמערכת החינוך בפינלנד הופכת את התלמידים לאחראים על ההוראה ואח"כ לאזרחים שאחראים גם לקהילה שלהם.

בתי הספר בפינלנד מאוישים ע"י מורים בעלי זיקה ללמד,  הנדרשים להיות בעלי תואר שני וכנראה גם יהיו בעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה. שכרם הוגן ולכן מעמדם בקרב הקהילה הינו רם.

כל תלמיד לא משנה מקום מגוריו  או מצבו הכלכלי יש הזכות ללמוד בבית ספר עם מיטב המורים וזאת בעצם נקודת פתיחה שווה לכולם.  

בתי הספר מכינים את הלומדים לחיים האמיתיים ע"י נתינת כלים איך ללמוד, לחשוב , להיות יצירתיים ולהיות ספקנים. בעצם על המורה לעורר את סקרנותו של התלמיד ולהפוך את חווית הלמידה לפעילה עד כמה שניתן. בכיתת הטכנולוגיה לדוגמא לומדים כיצד לקרוא ולהבין הוראות הפעלה של מכשירים חשמליים. בכיתת המחשבים תלמידים מלמדים תלמידים אחרים יישומים ותוכנות ונוכחותו של המורה בכיתה כמעט ואינה מורגשת.

בפינלנד משרד החינוך מציב יעדים לכל קבוצת גיל והמורים הם אלה שקובעים את הדרך להשיג יעדים אלה לעומת משרד החינוך בישראל שמכתיב איך ומה ללמד.

והנה חוזרת לה שוב הנימה הסקפטית – אם להם זה מצליח האם גם אצלנו זה יכול להצליח? אני מאמינה כי כן יש דברים שכדאי ומומלץ לאמץ מהשיטה הפינית: מאוד חשוב לגייס מורים מהשורה הראשונה שבראש ובראשונה רואים את מקצועם כשליחות ללמד ולשנות, יש לדאוג לשכר הוגן למורים, צמצום שעות הלימוד הרבות ואולי הדבר הכי חשוב – להפסיק לחנך להישגיות. אך יש דברים שלצערי לא נוכל ליישם במציאות שלנו כמו אמון. לצערי משיחות רבות שערכתי עם הורים נוכחתי לשמוע כי איבדו אמון במערכת החינוך בישראל. בנוסך, מערכת החינוך אינה נותנת פתח  למורים ליצירתיות ולחופש פעולה אלא כמו שציינתי למעלה מכתיבה יעדים, שיטות לימוד ויוצרת עומס רב לחץ ע"י ריבוי מבחנים.

התחקיר אומנם מסתיים בנימה עצובה יותר ומדווח על מספר רב של מתאבדים ושל שיכורים המסתובבים ברחובות פינלנד אך את זה כבר נשאיר לפוסט אחר.  

התחקיר של מיקי רוזנטל שהוקרן בערוץ 10.