סטנדרטיזציה לכוווווולם

ביקורת זו נכתבה לאחר קריאת מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי - "עלייתה ומחירה של תנועת הסטנדרטיזציה".
(The rise and the price of the standards movement. / Volansky, A. 2007) 

 המאמר בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא הסטנדרטים, את המקורות שהובילו למהלכי סטנדרטיזציה, את "המחיר" והבעיות של תהליך הסטנדרטיזציה.

קראתי את המאמר מנקודת מבט של מורה לאנגלית, בבי"ס יסודי כשברקע מבחני המיצ"ב המתקרבים של כיתות -ה' ותוכנית הסטנדרטים החדשה.

כפי כנטען במאמר, גם אנחנו מרגישים בשנים האחרונות את אותה תחושת דחיפות עבור הצורך להגדיר סטנדרטים בתוכנית הלימודים. ברור שלא מדובר על ישראל בלבד אלא על תהליך גלובלי, כלל עולמי, ועל ניסיון לעשות סטנדרטיזציה בין מדינות המערב והמזרח הרחוק. לטעמי בלי תהליך מקדים בכל מדינה בלתי אפשרי לעשות סטנדרטיזציה בין כל מדינות העולם. אם נתייחס לישראל, צריך שהיעדים יהיו אחידים עבור כל התלמידים ושתהיה פריסה אחידה של תוכנית הלימודים בכל מקצוע, על מנת שיהיה ברור מה מלמדים וכמה שעות הוראה צריך להקדיש לכל נושא. רק לאחר שתהיה סטנדרטיזציה בתוך המדינה נוכל להתקדם לעבר תהליך סטנדרטיזציה כלל עולמי.

אני מאוד מסכימה עם הטענה המוזכרת במאמר שסטנדרטים מאפשרים למדינה לצבור מידע על הישגי התלמידים ולדווח לקהילה על ההישגים. אי לכך אני חושבת שיש לעודד שקיפות לתוכנית לימודים אחידה וניתוח ההישגים בפועל. את הנתונים שנאספים יש לעבד כמנוף לשינוי.

במאמר נטען שמדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים תרבותיים כמו חברת עליה. אך עם זאת בתנאי סטנדרטיזציה אין מענה לשונות כלל. הכוונה אינה למשתנים תרבותיים אלא לשוני בין התלמידים ביכולות, בקשיים ועוד... מצד אחד אנו, המורים, מחויבים  ללמד בכיתות בצורה  דיפרנציאלית הכוללת: מתן מענה לשונות בין התלמידים, תוכניות אישיות מותאמות, שעות פרטניות וכו'  ואילו במבחני המיצ"ב , רמת המבחן הינה אחידה לכולם וההתייחסות שמקבלים תלמידים עם לקויות הינו מועט. על פי המאמר , מצב זה של מתן מענה לשונות אינו מתאפשר במצב של  סטנדרטיזציה. כמו כן, מורים רבים חשו מאוימים שאם לא יצליחו להוביל להישגים המצופים – מה תאמר עליהם המערכת? האם הם אינם מורים טובים?

כדי לעמוד בסטנדרטים קודם כל צריכה להיות הקצאת משאבים דיפרנציאלית. ע"פ מקניל (McNeil, L.,M.  (2000), חייבים ליצור תוכנית לימודים וסביבות למידה שיתאימו ליכולות של הילדים אשר מתחשבות בשונות ביניהם. אי לכך, איני  מסכימה  שכדאי להנהיג במערכת החינוך סטנדרטים אחידים לכולם. סבורה אני כי אין  להתעלם מהעובדה שכל מורה מכירה את ילדי כיתתה בדרך הטובה ביותר. רק המורה וצוות בית הספר יודע כיצד להתאים את תוכנית הלימודים לילדיהם, כך שגם הילד הלקוי יוכל לקבל את המענה המגיע לו, וגם הילד המצטיין. סטנדרטים שמתאימים במקום מסוים בעולם, הם אינם אותם סטנדרטים המתאימים לנו בישראל. עלינו לקחת בחשבון את השונות הקיימת בין הילדים ובין המורים.

Volansky,A (2007) The rise and the price of the standards movement. Tel Aviv :TAU Printing Press