יום שבת, 31 בדצמבר 2011

אצלם השיטה עובדת, חושבים שגם אצלנו יש סיכוי?

הפוסט נפתח בנימה מעט סקפטית  וזאת בעקבות צפייה בתחקיר הסופר מצוין של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בפינלנד – מה הופך אותה לכל כך מוצלחת?
הנה כמה עובדות שהשאירו אותי פעורת פה במהלך הצפייה:
·         בפינלנד מתחילים ללמוד בגיל 7 , והתלמידים לומדים בין 3-4 שעות כל יום.
·         התלמידים לומדים עם אותה המורה מספר רב של שנים, עובדה זו מקלה משום שהמורה מכירה את תלמידיה לאורך זמן ואת יכולותיהם.
·         השיעור הראשון בכל בוקר נועד להרגעות ולחימום. שיעור זה נועד לשפר את אווירת הלימודים וההישגים.
·         הכיתות מכילות 52 תלמידים ושלוש מורות מוקצות לכל כיתה.
·         התלמיד הפיני שוהה שעתיים בהפסקה על מנת להיות מרוכז.
·         מערכת היחסים בין המורה לתלמיד אינה פורמלית.
·         מערכת השעות של כיתה ד' בישראל הינה 32 שעות לעומת פינלנד 25 שעות.
·         אין מבחנים....אין מבחנים....אין מבחנים (למקרה שחשבתם שלא קראתם נכון, חזרתי על כך שלוש פעמים).
·         החינוך בפינלנד הוא חינם מגיל הגן ועד לסיום הלימודים באוניברסיטה.
הרשימה היא עוד ארוכה. מצפייה בתחקיר השתמע כי בעצם פחות בפינלנד, זה יותר. פחות שעות לימוד, פחות מקצועות לימוד, פחות שעורי בית, ביטול המבחנים וכו'.
כל החינוך בפינלנד מתבסס על אמון: אמון של ההורים במערכת, אמון של המערכת על המורים ואמון של המורים על התלמידים. ההנחה היא שמערכת החינוך בפינלנד הופכת את התלמידים לאחראים על ההוראה ואח"כ לאזרחים שאחראים גם לקהילה שלהם.
בתי הספר בפינלנד מאוישים ע"י מורים בעלי זיקה ללמד,  הנדרשים להיות בעלי תואר שני וכנראה גם יהיו בעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה. שכרם הוגן ולכן מעמדם בקרב הקהילה הינו רם.
כל תלמיד לא משנה מקום מגוריו  או מצבו הכלכלי יש הזכות ללמוד בבית ספר עם מיטב המורים וזאת בעצם נקודת פתיחה שווה לכולם.  
בתי הספר מכינים את הלומדים לחיים האמיתיים ע"י נתינת כלים איך ללמוד, לחשוב , להיות יצירתיים ולהיות ספקנים. בעצם על המורה לעורר את סקרנותו של התלמיד ולהפוך את חווית הלמידה לפעילה עד כמה שניתן. בכיתת הטכנולוגיה לדוגמא לומדים כיצד לקרוא ולהבין הוראות הפעלה של מכשירים חשמליים. בכיתת המחשבים תלמידים מלמדים תלמידים אחרים יישומים ותוכנות ונוכחותו של המורה בכיתה כמעט ואינה מורגשת.
בפינלנד משרד החינוך מציב יעדים לכל קבוצת גיל והמורים הם אלה שקובעים את הדרך להשיג יעדים אלה לעומת משרד החינוך בישראל שמכתיב איך ומה ללמד.
והנה חוזרת לה שוב הנימה הסקפטית – אם להם זה מצליח האם גם אצלנו זה יכול להצליח? אני מאמינה כי כן יש דברים שכדאי ומומלץ לאמץ מהשיטה הפינית: מאוד חשוב לגייס מורים מהשורה הראשונה שבראש ובראשונה רואים את מקצועם כשליחות ללמד ולשנות, יש לדאוג לשכר הוגן למורים, צמצום שעות הלימוד הרבות ואולי הדבר הכי חשוב – להפסיק לחנך להישגיות. אך יש דברים שלצערי לא נוכל ליישם במציאות שלנו כמו אמון. לצערי משיחות רבות שערכתי עם הורים נוכחתי לשמוע כי איבדו אמון במערכת החינוך בישראל. בנוסך, מערכת החינוך אינה נותנת פתח  למורים ליצירתיות ולחופש פעולה אלא כמו שציינתי למעלה מכתיבה יעדים, שיטות לימוד ויוצרת עומס רב לחץ ע"י ריבוי מבחנים.
התחקיר אומנם מסתיים בנימה עצובה יותר ומדווח על מספר רב של מתאבדים ושל שיכורים המסתובבים ברחובות פינלנד אך את זה כבר נשאיר לפוסט אחר.  


התחקיר של מיקי רוזנטל שהוקרן בערוץ 10.

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

קצת "שוויץ" לא מזיק


רבות נאמר ונכתב על ייחודה של כתיבה באמצעות הבלוג. הבלוג הוא בעצם אחד ממאפייני תרבות האינטרנט  המשמש מן יומן שבו כל אחד יכול לפרסם רשומה (פוסט) ברשת על כל נושא שיחפוץ , בעבר קראנו לזה "יומני היקר".
"יומני היקר" בשונה מן הבלוג העכשווי היה סודי ופרט לאדם שכתב בו את רחשי ליבו לא הייתה בעצם גישה לאף אחד לקרוא את תוכנו. הבלוג יוצר פלטפורמה לכל פרט בין אם הוא איש אקדמיה ,איש עסקים, סופר, או כל אזרח מהשורה להביע את רעיונותיו . בעידן זה , כל אחד יכול לפתוח בלוג באחד מהאתרים החינמיים (דוגמת בלוגר) , לכתוב על כל נושא שבעולם בידיעה שבלוג זה עלול להיקרא ע"י אדם אחר ברגע שמאפשרים לכל אחד לקרוא את תוכנו והבונוס בכל התהליך הוא לקבל משוב מהיר בין אם הוא חיובי או שלילי לדברים שנאמרו ונכתבו. לעיתים מספר הקוראים של בלוגים מסוימים הוא רב ואי לכך כל אחד יכול בעצם להפוך למעצמת תקשורת קטנה.
ניתן לנתב את תועלות הבלוג לשימוש בית ספרי. הבלוג בעצם מאפשר למנהל ולצוות המורים לתעד ולכתוב על הנעשה בבית ספרם,לשתף רעיונות, לדווח על תהליכי הלימוד השונים בכל תחום דעת ולאפשר נגישות לקהל ההורים והתלמידים ולהגיע לדיונים בעלי משמעות וחשיבות רבה.
כבר בעודי כותבת פוסט זה החלטתי לעניין את מנהלת בית הספר שבו אני עובדת לנהל בלוג שכזה. אומנם זהו בית ספר יסודי אך לכל בית ספר יסודי בחולון ישנה ייחודיות המבדילה בין בתי הספר. ייחודיותו של  בית הספר "ניצנים" הוא בית ספר המתמחה באיכות ושימור הסביבה והעשייה בו רבה. הבלוג הוא בעצם דרך אטרקטיבית הפתוחה לכל אחד להגיב , "להראות" ולפרסם עשייה זו.  
מתוך קריאת פוסט זה עולה השאלה מדוע להשתמש בבלוג ולא בפורום? התשובה הינה פשוטה מאוד. פורום נפתח לקהל מוגדר כדוגמת פורום כיתה שבה חברים חברי הכיתה והמורה בלבד, פורום קורס שבה חברים הסטודנטים והמרצה. לעומת זאת לבלוג האפשרות להיות פתוח לכל קורא ברשת בהנחה שהוגדר כציבורי וכל אחד יכול לקרוא ולהגיב.
מקווה שבפוסטים הבאים יהיה לי הכבוד לפרסם קישור לבלוג הבית ספרי הראשון בחולון.

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

סטנדרטיזציה לכוווווולם


ביקורת זו נכתבה לאחר קריאת מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי - "עלייתה ומחירה של תנועת הסטנדרטיזציה".
(The rise and the price of the standards movement. / Volansky, A. 2007) 

 המאמר בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא הסטנדרטים, את המקורות שהובילו למהלכי סטנדרטיזציה, את "המחיר" והבעיות של תהליך הסטנדרטיזציה.
קראתי את המאמר מנקודת מבט של מורה לאנגלית, בבי"ס יסודי כשברקע מבחני המיצ"ב המתקרבים של כיתות -ה' ותוכנית הסטנדרטים החדשה.
כפי כנטען במאמר, גם אנחנו מרגישים בשנים האחרונות את אותה תחושת דחיפות עבור הצורך להגדיר סטנדרטים בתוכנית הלימודים. ברור שלא מדובר על ישראל בלבד אלא על תהליך גלובלי, כלל עולמי, ועל ניסיון לעשות סטנדרטיזציה בין מדינות המערב והמזרח הרחוק. לטעמי בלי תהליך מקדים בכל מדינה בלתי אפשרי לעשות סטנדרטיזציה בין כל מדינות העולם. אם נתייחס לישראל, צריך שהיעדים יהיו אחידים עבור כל התלמידים ושתהיה פריסה אחידה של תוכנית הלימודים בכל מקצוע, על מנת שיהיה ברור מה מלמדים וכמה שעות הוראה צריך להקדיש לכל נושא. רק לאחר שתהיה סטנדרטיזציה בתוך המדינה נוכל להתקדם לעבר תהליך סטנדרטיזציה כלל עולמי.
אני מאוד מסכימה עם הטענה המוזכרת במאמר שסטנדרטים מאפשרים למדינה לצבור מידע על הישגי התלמידים ולדווח לקהילה על ההישגים. אי לכך אני חושבת שיש לעודד שקיפות לתוכנית לימודים אחידה וניתוח ההישגים בפועל. את הנתונים שנאספים יש לעבד כמנוף לשינוי.
במאמר נטען שמדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים תרבותיים כמו חברת עליה. אך עם זאת בתנאי סטנדרטיזציה אין מענה לשונות כלל. הכוונה אינה למשתנים תרבותיים אלא לשוני בין התלמידים ביכולות, בקשיים ועוד... מצד אחד אנו, המורים, מחויבים  ללמד בכיתות בצורה  דיפרנציאלית הכוללת: מתן מענה לשונות בין התלמידים, תוכניות אישיות מותאמות, שעות פרטניות וכו'  ואילו במבחני המיצ"ב , רמת המבחן הינה אחידה לכולם וההתייחסות שמקבלים תלמידים עם לקויות הינו מועט. על פי המאמר , מצב זה של מתן מענה לשונות אינו מתאפשר במצב של  סטנדרטיזציה. כמו כן, מורים רבים חשו מאוימים שאם לא יצליחו להוביל להישגים המצופים – מה תאמר עליהם המערכת? האם הם אינם מורים טובים?

כדי לעמוד בסטנדרטים קודם כל צריכה להיות הקצאת משאבים דיפרנציאלית. ע"פ מקניל (McNeil, L.,M.  (2000), חייבים ליצור תוכנית לימודים וסביבות למידה שיתאימו ליכולות של הילדים אשר מתחשבות בשונות ביניהם. אי לכך, איני  מסכימה  שכדאי להנהיג במערכת החינוך סטנדרטים אחידים לכולם. סבורה אני כי אין  להתעלם מהעובדה שכל מורה מכירה את ילדי כיתתה בדרך הטובה ביותר. רק המורה וצוות בית הספר יודע כיצד להתאים את תוכנית הלימודים לילדיהם, כך שגם הילד הלקוי יוכל לקבל את המענה המגיע לו, וגם הילד המצטיין. סטנדרטים שמתאימים במקום מסוים בעולם, הם אינם אותם סטנדרטים המתאימים לנו בישראל. עלינו לקחת בחשבון את השונות הקיימת בין הילדים ובין המורים.

Volansky,A (2007) The rise and the price of the standards movement. Tel Aviv :TAU Printing Press 

יום שישי, 9 בדצמבר 2011

ניתוח משחקים


במסגרת הקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים" של פרופ' מיקי רונן נתבקשנו לנתח משחק לימודי שמצאנו על גבי הרשת על פי הטקסונומיה של Malone . המבחר היה עצום וכל אחד הביא לשיעור משחק  מעולם התוכן שבו הוא מלמד. המשחק שבחרנו שותפתי ואני לנתח נקרא "הגלידרייה". המטרות הלימודיות של משחק זה הן להקנות לילדים מיומנויות מתמטיות של חיבור, חיסור, כפל וחילוק בעזרת כסף בצורה אותנטית כעובד המשרת לקוחות בגלידרייה.
המשחק הינו משחק סימולציה לשחקן יחיד המדמה עבודה בגלידרייה. המטרה היא לצבור רווחים גבוהים בסוף יום העבודה ע"י שירות מדויק , חישוב הסכום לתשלום וכמובן החזרת עודף נכון. כמות שירות הלקוחות הינה משמעותית וגדלה בכל רמה, כמו כן מהירות השירות. לשחקן ישנה האפשרות לבחור את דרגת המשחק מתוך שלוש רמות: מתלמד, עובד או אחראי משמרת. במידה והעובד (השחקן) הגיש הזמנה לא נכונה ,בועת הדיבור של הלקוח הופכת אדומה ובתוכה מופיע המשפט: "זה לא מה שהזמנתי". אם העובד חישב לא נכון את הסכום לתשלום או החזיר עודף לא מדויק תופיע על הקופה המילה –"טעות" ולא ימשיך המשחק עד לתיקון הסכום הנדרש. במידה והעובד (השחקן) הגיש הזמנה נכונה ,חישב נכון את הסכום והחזיר עודף מדויק, הלקוח מודה לו והולך.
סקרנות חושית –קיימת סקרנות חושית ע"י שימוש במשחק באמצעים אורקוליים ללא גיוון וחידוש , המוסיקה חוזרת על עצמה ומאבדת מטעמה ומערכה.
סקרנות קוגניטיבית- המשחק עקבי אין תוצאות "מפתיעות", פרדוקסים, חוסר שלמות או חיפוש פישוט והכללה. במידה מסוימת אפילו משעמם ומעייף . גם במעבר לרמת קושי גבוהה  אין יצירת סקרנות בהיבט הקוגניטיבי.
תלות - המערכת פועלת בהתאם לפעולת הלומד. אם הצליח לשרת נכון וחישב את הסכום והעודף לתשלום העובד צובר נקודות.
בחירה- בתחילת המשחק יש את האפשרות לבחור את רמת המשחק. הבחירה היא בין שלוש רמות קושי : מתלמד – מסלול לעובדים מתחילים, עובד – מסלול לעובדים מנוסים, אחראי משמרת – מסלול לעובדים מומחים.
עוצמה- קיים חווי של המשחק לפעולת הלומד. כאשר הלומד מגיב נכון המשחק מתקדם ואינו תקוע ומצטבר ניקד שעולה בכל תשובה נכונה. ישנה תגובה "חזקה" כאשר העובד טועה בהכנת ההזמנה , בועת הדיבור של הלקוח הופכת אדומה. כאשר חלה טעות בחישוב הסכום, מופיעה המילה טעות על גבי הקופה. כאשר העובד טועה במתן העודף, הלקוח מעיר את תשומת לב העובד.
דמיון פנימי/ חיצוני- במשחק יש שימוש בדמיון פנימי. הנושא של המשחק הוא – מספרים בחשבון: המשחק מקנה לילדים מיומנויות מתמטיות של חישוב חיבור ,חיסור ,המרה ,הפרטה ואומדן במספרים שלמים ושברים עשרוניים בעזרת כסף. הסיפור מאחורי המשחק (עבודה בגלידרייה) הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק ומהמטרות.
היבטים ריגושיים - המשחק מאוד מתאים לאוכלוסיית היעד ובהלימה לתוכנית הלימודים במתמטיקה לבתי הספר היסודיים. היות ומדובר בתלמידי גיל יסודי שטרם יצאו למעגל העבודה וטרם התנסו בעבודות עם שכר, המשחק מהווה סימולציה המדמה עבודה בגלידרייה, לקיחת אחריות על שירות הלקוח ורווחי העסק. הבחירה במכירת גלידה על פי דעתנו הינה שרירותית. באותה מידה יכול העובד למכור פלאפל , לעבוד בקיוסק וכו'.
היבטים קוגניטיביים - המשחק הלימודי קשור לתוכן הלימודי במתמטיקה (חיבור וחיסור).המשוב הוא חזק ומופיע רבות מצד הלקוח בביטוי "תודה רבה" בכל פעם שהצליח העובד לשרתו נכונה. המשחק מספק הצלחה כאשר בתום יום העבודה רווחי הגלידרייה גבוהים כתוצאה מעבודה נכונה ומדויקת של העובד.
ובכן, לאחר ניתוח המשחק על פי הטקסונומיה של Malone נוכחנו לראות כי אף על פי שהמשחק נבנה ע"י ממשל זמין ועמותת סנונית שנחשבות לחברות מובילות בתחום , המשחק רחוק מלהיות מושלם.