I think I can? I know I can!!!

אז איך בעצם מתחילים לסכם את הסוף?

בחרתי לפתוח את הבלוג בשתי מילים שהן בעצם אוקסימורון : התחלת הסוף.

אף פעם לא החשבתי את עצמי לטיפוס הכותב. כתיבה יוצרת ושיעורי הבעה בכתב היו השיעורים הכי פחות אהובים עלי משום שתמיד הרגשתי תקועה ולא ידעתי מה לכתוב. והנה בסמסטר השני נתבקשנו להתחיל ולנהל בלוג שבו נתייחס לתהליכי הלימוד במכללה. הפוסטים הראשונים היו קשים עבורי מאוד לכתיבה אך עם הזמן המשימה הפכה להיות נסבלת יותר ואף (חכו חכו ....הנה המהפך) מהנה. הבלוג הפך לשגרה שבועית ולמעשה הפך למושא לגאווה עבורי שאכן הצלחתי לכתוב ולהתנסח בצורה קולחת.

תקופת הלימודים במבט לאחור עברה די מהר. דפוסים ועמדות לגבי חינוך שהיו מושרשים בי נעלמו ואיתם התסכול מהלימודים. בתור מורה האמנתי כי הידע טמון בידי המורה ומטרתו להעביר אותו הלאה לתלמידיו ע"י  הסבר ,הדגמה ותרגול. מושגים כמו קונסטרוקטיביזם, למידה פעילה ותקשוב היו מוכרים אך נמצאו אי שם בעתיד הרחוק.

התסכול מהלימודים בעצם נבע מכך שציפיתי ללמוד מהמרצים  צעד אחר צעד עד להפנמה מוחלטת של החומר הנלמד. המציאות הייתה מעט שונה: מושגים "נזרקו" במהלך השיעורים ועיקר העבודה והחקירה הייתה בידינו, הסטודנטים.  בתחילה העיקרון היה מתסכל אך עכשיו המושגים למידה פעילה וקונסטרוקטיביזם קיבלו משמעות בעלת משקל רב עבורי בתהליך הלמידה כמורה בבית הספר.

במהלך לימודי במכללה היה דבר שהחזיק אותי מעל המים ולא נתן לי לטבוע גם בזמנים שהרגשתי שאני קרובה לזרוק הכל ולוותר וזה בעצם הלמידה השיתופית והעזרה האינסופית של הקבוצה בכיתה ובפייסבוק. לא הייתה פעם אחת שנזקקתי לעזרה או התקשיתי בהבנת חומר מסוים ולא נעניתי בחיוב. על כך אני מוקירה תודה ענקית לכל אחד ואחת בכיתה. אוסף של אנשים איכותיים השונים בדתם, אמונתם ודעותיהם הוסיפו מימד נוסף לחוויית הלמידה.

עכשיו יוצאת אני לדרך חדשה גאה עם המון כלים, אמונה ובטחון לשנות ולהיות מובילת תקשוב בכל הקשור ללימוד השפה האנגלית.

תודה לכל אחד מהמרצים שהשפיעו בצורה זו או אחרת  על השינוי ותודה מיוחדת לד"ר גילה קורץ על התמיכה, האכפתיות והמקצועיות לאורך כל הדרך.

מרגישה כמו הקטר שלמרות הכל צלח את המשימה.

מצרפת קישור לסיפור הנפלא The little engine that could / Watty Piper לרגעים של ייאוש שהכל אפשרי!!!

זהירות ....התקפה!!!

לאלה שעדיין לא שמו לב ולאלה שמחכים כי דובר צה"ל יתריע ברשתות השונות, אנו נתונים בתקופת מלחמה. לא לא , אין צורך להיבהל ( או שאולי כן?) ואפשר להשאיר את מסכות המגן עדיין בארון.

בכל יום טועמת ישראל "טעימות" שונות מהמלחמה הקשה – מלחמת הסייבר. השם נשמע כמו שם של סרט פעולה הוליוודי של ספילברג ובעצם גורם לנו לחשוב – האם מציאות החיים שלנו השתנתה והפכה להיות תסריט הלקוח מסרט?

בהתקפה הראשונה פרצו האקרים סעודיים לאתרים רשלניים וחסרי מקצועיות שהחזיקו רשימות של פרטים אישיים וכרטיסי אשראי של עשרות אלפי ישראלים. הפורצים השתמשו בטכניקות פשוטות יחסית והשיגו גישה לנתונים.

בהתקפה השנייה , הותקפו אתרים ישראלים שונים כמו: חברת האוטובוסים "דן", הסנימטק ומערכת עיתון "הארץ". אומנם תוכן האתרים לא שונה ,אך הגישה אליהם נחסמה או הואטה.

בכל הכתבות שמדברות על מתקפת הסייבר ברשת , מצוינים שמות הכינוי של ההאקרים, אך הגיל לא מצוין באף אחת מהכתבות- משמע כי למלחמה הזאת לא צריך להיות מעל גיל 18 בכדי להתגייס אליה ולקחת חלק מהלחימה אלא היום כל ילד עם הידע הדרוש יכול להפיל אתרים ברשת.

ההתקפות גרמו לתושבים מעט להילחץ: שום מידע אינו חסוי יותר וכנראה שום מערכת אבטחה אינה מגנה מפני פריצות לאתרים. אנשים שרק לאחרונה החלו לבטוח במערכת האינטרנטית כנראה ייסוגו מעמדתם ויחזרו לסברה האומרת כי אין נאמן כמו כסף מזומן.

המציאות השתנתה. לא עוד מלחמות של חץ וקשת או חרבות או אף טילים הנשלחים ממדינה למדינה. העולם הפיזי מעביר את עצמו כמו כל תחום למרחב האינטרנטי. האינטרנט הפך לחזית המלחמה. לאור מצב זה חל ביקוש אדיר למקצוע אבטחת המידע. מכללות רבות קמות וקורסים רבים נפתחים לתת מענה למלחמה שמי יודע אולי תחריף עם השנים.

  האם זה מה שהתכוונו המרצים בכל הקורסים שדיברו על הכנת הלומדים למאה ה -21? האם גם תוכניות
הלימודים יעודכנו וילמדו את הלומדים כיצד יש להתגונן במצב שכזה? האם ייועדו שיעורים שלמים על גלישה בטוחה באינטרנט ועל תרבות הגלישה? אומנם משרד החינוך נוגע פה ושם בתכנים אלה אך לאור המצב הקיים כדאי ששיעורים אלה יקבלו דגש רב יותר.

קישור למבחר כתבות בנושא - אתר כלכליסט.

ספרים דיגיטאליים. מכירים??

"ילדים הופכים לחכמים יותר הודות לטאבלטים שלהם. גם אם הם מבוגרים יותר ולומדים למבחנים האחרונים שלהם וגם אם הם משחקים בדורה". כך טען פיל שילר, סמנכ"ל השיווק של אפל בכנס חינוך שנערך בחודש ינואר, 2012..

לא כל כך מבינה מה המשפט אומר ולא מצליחה לרדת לסוף דעתו של מר שילר.

אומנם בפוסטים הקודמים הזכרתי את העניין של הכנת הבוגרים למאה ה 21 וכתבתי על חשיבותה של הלמידה הפעילה על מנת לגייס את הלומד  להיות חלק אינטגראלי מתהליך הלמידה. אך האם אוריינטציה נכונה במכשירים כמו טאבלטים ואייפונים הופכת את ילדינו לחכמים יותר?

אין ספק כי המעבר לספרים הדיגיטליים מהווה את תחילתה של רפורמה בחינוך שעליה מדברים כל כך הרבה ומייחלים שכבר תגיע. מצליחים לדמיין את ילדיכם הולך לבית הספר עם ילקוט המכיל רק טאבלט , כריך ובקבוק שתיה?

טרם החלטתי מה דעתי בנושא. גם כמובילת תקשוב הנני מחשיבה עצמי מעט מסורתית וחושבת כי ספר הוא חפץ שהיה ויהיה קיים תמיד. הריח של הנייר, המגע בנייר במעבר מדף לדף , הצפייה להגיע לסוף הספר- אלה דברים ששום טאבלט לא יכול לספק. גם כשאני לומדת למבחנים (וכאן זו העת לכל האנשים "הירוקים" לסגור את האוזניים) , אני מעדיפה להדפיס את החומר על דפים ובצורה מסורתית  להדגיש את ה"חשוב" בעזרת מרקר. ככה החומר מצליח להיטמע בצורה הכי טובה עבורי.  

במדור tech , באתר וואלה צוינו כמה פונקציות שניתן יהיה לבצע בעזרת הטאבלטים: תהיה האפשרות לחיפוש מילים במילון שיהיה מובנה בטקסטים, יכולת לסמן קטעים ולכתוב הערות. את הקטעים המסומנים יהיה אפשר להפוך אוטומטית לכרטיסיות לימוד, כמו גם את המונחים המילוניים הרלוונטיים. הספרים הדיגיטליים יהיו מאוד ויזואליים ואינטראקטיביים, התוכן יתעדכן כך שהתלמידים לא יצטרכו לקנות מהדורות חדשות. נשמע חלום לא כך? אך מי ילמד את התלמידים כיצד משתמשים במכשירים אלה? נכון שרובם כבר מומחים אך מה עם אלה שלא יודעים? פה כנראה יכנסו המורים להדריך ולהסביר  , דבר שיצריך מהם  להשקיע שעות בהשתלמויות נוספות.

ומה לגבי תלמידים שנפל ונשבר להם המסך של הטאבלט? מה הם יעשו בשיעור? תירוצים כמו : "הכלב אכל לי את השעורים", או "נתלשו הדפים מהמחברת" יוחלפו בתירוצים כמו :"הטאבלט נמצא בתיקון" או "נשבר לי המסך".

ובכן , גם פה אתן לזמן לעשות את שלו ולהיווכח שאולי אני טועה. בנוגע למשפט שאתו פתחתי את הבלוג....גם את זה אשמח לראות במבחני פיז"ה בעוד כמה שנים.

קישור נוסף לכתבה בנושא שהופיעה במדור דיגיטל באתר מאקו.

מאמר באנגלית בנושא שימוש הטאבלטים בשרות הכיתה –

Tablet PCs for Classroom Use: Technology and Application. Hursh T. Department of Educational Psychology University of Illinois at Urbana-Champaign. Retrieve on January 20^th, 2012.

רפורמות - מדוע אינן מתקבעות?

מי שמאמין בגישות רציונאליות לארגון שינויים יטען שהרפורמות חוזרות שוב ושוב משום שקובעי המדיניות אינם מאבחנים את הבעיות כראוי ואינם מעלים את הפתרונות הנכונים. הן חוזרות משום שקובעי מדיניות משתמשים באנלוגיות היסטוריות גרועות ומסיקים מסקנות שגויות מן העבר.

(Katz, 1987)

מאז שאני זוכרת את עצמי כתלמידה במערכת החינוך, רפורמות היוו חלק לא קטן במערכת במהלך  השנים. כל כמה שנים הממשלה שכיהנה באותו הזמן עלתה עם תוכנית שתשנה את פני החינוך. והנה עשרים שנה אחרי , שום רפורמה לא התקבעה לה ועכשיו תורו של האופק החדש לנסות מזלו.

 קיובן  במאמרו מציג שלוש דוגמאות "מן השטח" לרפורמות שנעשו: האחת  גישת המורה במרכז,  השנייה ריכוז וביזור של סמכויות  והאחרונה תכניות לימודים, בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את המחזוריות של רפורמות בית-ספריות; ולבסוף מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות.

אז נשאלת השאלה: מדוע הרפורמות כושלות? האם מקור הבעיה טמון בתקציבים? תכנון לקוי? הגדרה של יעדים אשר לא ניתנים להשגה?מדוע בעצם השינוי ממאן להתרחש?

אם נחשוב על כך , המילה רפורמה פירושה שינוי שקורה כתוצאה של  אי שביעות מהמצב הנוכחי. לפני כל רפורמה או שינוי יש לעשות תחקיר מקיף על מנת לדעת מה אנו רוצים לשפר וכיצד נעשה זאת על מנת להשיג יעדים שהוגדרו.  

ההסבר היחיד שאני מוצאת שיכול לענות על השאלה מדוע הרפורמות אינו מתקבעות הוא שלא נעשה תחקיר מעמיק מלמטה למעלה. הכוונה היא שרצוי לברר ולהבין ממקור ראשון – המורים את הבעיות שגורמות לכשלים ואי עמידה ביעדים שהן נתקלים במהלך עבודתם ומשם לפתח תוכנית פעולה או רפורמה שתפתור ותשפר מצב זה.

קיובן, לארי. "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". בתוך: פישר גל וניר אריאלי ( עורכים) שינוי ושיפור במערכות חינוך. מכון ברנקו וייס, מכון אבני ראשה. עמ' 24- 51.

קישור לסיכום המאמר באתר מס"ע 

נא להכיר – zondle

את מחולל המשחקים הבא היה לי העונג להכיר  בקורס " שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים" של פרופ' מיקי רונן.

לאחר רישום חינם לאתר, המחולל מציע אפשרות להקליד לתוכו שאלות לתרגול כל חומר כאוות נפשכם (כן כן , גם בעברית),לבחור פורמט מתאים למשחק: משחק שאלות רב ברירה, אמת או שקר ועוד.

בתום בחירת הפורמט, המחולל מציע שפע של משחקים לתרגול החומר הלימודי על בסיס השאלות שהקלדתם. המשחקים בעלי גרפיקה מאוד מושכת את העין, משעשעים למדי והופכים את הלמידה והתרגול לחווייתית ומהנה יותר.

באם שגה התלמיד ובחר תשובה לא נכונה (לדוגמא אם שיחק בפורמט של שאלות רב הברירה), ניתנת לו האפשרות לתקן ולנסות לענות שוב. באם טעה פעם נוספת, ישנו משוב בונה המסייע לתלמיד לענות תשובה נכונה.

את המשחקים ניתן לשחק בכיתה או בבית ולמורה ישנה האפשרות לבדוק את רמת ההתקדמות ולקבל "תמונה" ברורה לגבי מצבו של כל תלמיד בכיתה. בתום כל משחק התלמיד יכול להעריך לבד את התקדמותו באחוזים עפ"י הנתונים המופעים על הצג בסיום כל משחק.

בנוסף ישנה האפשרות לחפש משחקים קיימים שהורכבו ע"י מורים אחרים בנושאים שונים.

השימוש במחולל הינו פשוט אך למתקשים קיימים סרטוני הדרכה קצרים המסבירים כל שלב ושלב עד ליצירת המשחק המיועד.

חשוב מאוד להבהיר כי Zondle   מיועד לתרגול חומר הנלמד בכיתה ולא ללימוד חומר חדש.

מצרפת קישור לאתר המכיל כמה משחקי תרגול בנושא שברים בעלי מכנה זהה שהכנו חניתה קימלמן, עמיתה לקורס, ואנוכי במסגרת פרויקט סיום הקורס.

אשמח לשמוע משוב על האתר או על כל התנסות שהייתה לכם עם המחולל.

אצלם השיטה עובדת, חושבים שגם אצלנו יש סיכוי?

הפוסט נפתח בנימה מעט סקפטית  וזאת בעקבות צפייה בתחקיר הסופר מצוין של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בפינלנד – מה הופך אותה לכל כך מוצלחת?

הנה כמה עובדות שהשאירו אותי פעורת פה במהלך הצפייה:

·         בפינלנד מתחילים ללמוד בגיל 7 , והתלמידים לומדים בין 3-4 שעות כל יום.

·         התלמידים לומדים עם אותה המורה מספר רב של שנים, עובדה זו מקלה משום שהמורה מכירה את תלמידיה לאורך זמן ואת יכולותיהם.

·         השיעור הראשון בכל בוקר נועד להרגעות ולחימום. שיעור זה נועד לשפר את אווירת הלימודים וההישגים.

·         הכיתות מכילות 52 תלמידים ושלוש מורות מוקצות לכל כיתה.

·         התלמיד הפיני שוהה שעתיים בהפסקה על מנת להיות מרוכז.

·         מערכת היחסים בין המורה לתלמיד אינה פורמלית.

·         מערכת השעות של כיתה ד' בישראל הינה 32 שעות לעומת פינלנד 25 שעות.

·         אין מבחנים....אין מבחנים....אין מבחנים (למקרה שחשבתם שלא קראתם נכון, חזרתי על כך שלוש פעמים).

·         החינוך בפינלנד הוא חינם מגיל הגן ועד לסיום הלימודים באוניברסיטה.

הרשימה היא עוד ארוכה. מצפייה בתחקיר השתמע כי בעצם פחות בפינלנד, זה יותר. פחות שעות לימוד, פחות מקצועות לימוד, פחות שעורי בית, ביטול המבחנים וכו'.

כל החינוך בפינלנד מתבסס על אמון: אמון של ההורים במערכת, אמון של המערכת על המורים ואמון של המורים על התלמידים. ההנחה היא שמערכת החינוך בפינלנד הופכת את התלמידים לאחראים על ההוראה ואח"כ לאזרחים שאחראים גם לקהילה שלהם.

בתי הספר בפינלנד מאוישים ע"י מורים בעלי זיקה ללמד,  הנדרשים להיות בעלי תואר שני וכנראה גם יהיו בעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה. שכרם הוגן ולכן מעמדם בקרב הקהילה הינו רם.

כל תלמיד לא משנה מקום מגוריו  או מצבו הכלכלי יש הזכות ללמוד בבית ספר עם מיטב המורים וזאת בעצם נקודת פתיחה שווה לכולם.  

בתי הספר מכינים את הלומדים לחיים האמיתיים ע"י נתינת כלים איך ללמוד, לחשוב , להיות יצירתיים ולהיות ספקנים. בעצם על המורה לעורר את סקרנותו של התלמיד ולהפוך את חווית הלמידה לפעילה עד כמה שניתן. בכיתת הטכנולוגיה לדוגמא לומדים כיצד לקרוא ולהבין הוראות הפעלה של מכשירים חשמליים. בכיתת המחשבים תלמידים מלמדים תלמידים אחרים יישומים ותוכנות ונוכחותו של המורה בכיתה כמעט ואינה מורגשת.

בפינלנד משרד החינוך מציב יעדים לכל קבוצת גיל והמורים הם אלה שקובעים את הדרך להשיג יעדים אלה לעומת משרד החינוך בישראל שמכתיב איך ומה ללמד.

והנה חוזרת לה שוב הנימה הסקפטית – אם להם זה מצליח האם גם אצלנו זה יכול להצליח? אני מאמינה כי כן יש דברים שכדאי ומומלץ לאמץ מהשיטה הפינית: מאוד חשוב לגייס מורים מהשורה הראשונה שבראש ובראשונה רואים את מקצועם כשליחות ללמד ולשנות, יש לדאוג לשכר הוגן למורים, צמצום שעות הלימוד הרבות ואולי הדבר הכי חשוב – להפסיק לחנך להישגיות. אך יש דברים שלצערי לא נוכל ליישם במציאות שלנו כמו אמון. לצערי משיחות רבות שערכתי עם הורים נוכחתי לשמוע כי איבדו אמון במערכת החינוך בישראל. בנוסך, מערכת החינוך אינה נותנת פתח  למורים ליצירתיות ולחופש פעולה אלא כמו שציינתי למעלה מכתיבה יעדים, שיטות לימוד ויוצרת עומס רב לחץ ע"י ריבוי מבחנים.

התחקיר אומנם מסתיים בנימה עצובה יותר ומדווח על מספר רב של מתאבדים ושל שיכורים המסתובבים ברחובות פינלנד אך את זה כבר נשאיר לפוסט אחר.  

התחקיר של מיקי רוזנטל שהוקרן בערוץ 10.

קצת "שוויץ" לא מזיק

רבות נאמר ונכתב על ייחודה של כתיבה באמצעות הבלוג. הבלוג הוא בעצם אחד ממאפייני תרבות האינטרנט  המשמש מן יומן שבו כל אחד יכול לפרסם רשומה (פוסט) ברשת על כל נושא שיחפוץ , בעבר קראנו לזה "יומני היקר".

"יומני היקר" בשונה מן הבלוג העכשווי היה סודי ופרט לאדם שכתב בו את רחשי ליבו לא הייתה בעצם גישה לאף אחד לקרוא את תוכנו. הבלוג יוצר פלטפורמה לכל פרט בין אם הוא איש אקדמיה ,איש עסקים, סופר, או כל אזרח מהשורה להביע את רעיונותיו . בעידן זה , כל אחד יכול לפתוח בלוג באחד מהאתרים החינמיים (דוגמת בלוגר) , לכתוב על כל נושא שבעולם בידיעה שבלוג זה עלול להיקרא ע"י אדם אחר ברגע שמאפשרים לכל אחד לקרוא את תוכנו והבונוס בכל התהליך הוא לקבל משוב מהיר בין אם הוא חיובי או שלילי לדברים שנאמרו ונכתבו. לעיתים מספר הקוראים של בלוגים מסוימים הוא רב ואי לכך כל אחד יכול בעצם להפוך למעצמת תקשורת קטנה.

ניתן לנתב את תועלות הבלוג לשימוש בית ספרי. הבלוג בעצם מאפשר למנהל ולצוות המורים לתעד ולכתוב על הנעשה בבית ספרם,לשתף רעיונות, לדווח על תהליכי הלימוד השונים בכל תחום דעת ולאפשר נגישות לקהל ההורים והתלמידים ולהגיע לדיונים בעלי משמעות וחשיבות רבה.

כבר בעודי כותבת פוסט זה החלטתי לעניין את מנהלת בית הספר שבו אני עובדת לנהל בלוג שכזה. אומנם זהו בית ספר יסודי אך לכל בית ספר יסודי בחולון ישנה ייחודיות המבדילה בין בתי הספר. ייחודיותו של  בית הספר "ניצנים" הוא בית ספר המתמחה באיכות ושימור הסביבה והעשייה בו רבה. הבלוג הוא בעצם דרך אטרקטיבית הפתוחה לכל אחד להגיב , "להראות" ולפרסם עשייה זו.  

מתוך קריאת פוסט זה עולה השאלה מדוע להשתמש בבלוג ולא בפורום? התשובה הינה פשוטה מאוד. פורום נפתח לקהל מוגדר כדוגמת פורום כיתה שבה חברים חברי הכיתה והמורה בלבד, פורום קורס שבה חברים הסטודנטים והמרצה. לעומת זאת לבלוג האפשרות להיות פתוח לכל קורא ברשת בהנחה שהוגדר כציבורי וכל אחד יכול לקרוא ולהגיב.

מקווה שבפוסטים הבאים יהיה לי הכבוד לפרסם קישור לבלוג הבית ספרי הראשון בחולון.