אז איך בעצם מתחילים לסכם את הסוף?
בחרתי לפתוח את הבלוג בשתי מילים שהן בעצם אוקסימורון : התחלת הסוף.
אף פעם לא החשבתי את עצמי לטיפוס הכותב. כתיבה יוצרת ושיעורי הבעה בכתב היו השיעורים הכי פחות אהובים עלי משום שתמיד הרגשתי תקועה ולא ידעתי מה לכתוב. והנה בסמסטר השני נתבקשנו להתחיל ולנהל בלוג שבו נתייחס לתהליכי הלימוד במכללה. הפוסטים הראשונים היו קשים עבורי מאוד לכתיבה אך עם הזמן המשימה הפכה להיות נסבלת יותר ואף (חכו חכו ....הנה המהפך) מהנה. הבלוג הפך לשגרה שבועית ולמעשה הפך למושא לגאווה עבורי שאכן הצלחתי לכתוב ולהתנסח בצורה קולחת.
תקופת הלימודים במבט לאחור עברה די מהר. דפוסים ועמדות לגבי חינוך שהיו מושרשים בי נעלמו ואיתם התסכול מהלימודים. בתור מורה האמנתי כי הידע טמון בידי המורה ומטרתו להעביר אותו הלאה לתלמידיו ע"י הסבר ,הדגמה ותרגול. מושגים כמו קונסטרוקטיביזם, למידה פעילה ותקשוב היו מוכרים אך נמצאו אי שם בעתיד הרחוק.
התסכול מהלימודים בעצם נבע מכך שציפיתי ללמוד מהמרצים צעד אחר צעד עד להפנמה מוחלטת של החומר הנלמד. המציאות הייתה מעט שונה: מושגים "נזרקו" במהלך השיעורים ועיקר העבודה והחקירה הייתה בידינו, הסטודנטים. בתחילה העיקרון היה מתסכל אך עכשיו המושגים למידה פעילה וקונסטרוקטיביזם קיבלו משמעות בעלת משקל רב עבורי בתהליך הלמידה כמורה בבית הספר.
במהלך לימודי במכללה היה דבר שהחזיק אותי מעל המים ולא נתן לי לטבוע גם בזמנים שהרגשתי שאני קרובה לזרוק הכל ולוותר וזה בעצם הלמידה השיתופית והעזרה האינסופית של הקבוצה בכיתה ובפייסבוק. לא הייתה פעם אחת שנזקקתי לעזרה או התקשיתי בהבנת חומר מסוים ולא נעניתי בחיוב. על כך אני מוקירה תודה ענקית לכל אחד ואחת בכיתה. אוסף של אנשים איכותיים השונים בדתם, אמונתם ודעותיהם הוסיפו מימד נוסף לחוויית הלמידה.
עכשיו יוצאת אני לדרך חדשה גאה עם המון כלים, אמונה ובטחון לשנות ולהיות מובילת תקשוב בכל הקשור ללימוד השפה האנגלית.
תודה לכל אחד מהמרצים שהשפיעו בצורה זו או אחרת על השינוי ותודה מיוחדת לד"ר גילה קורץ על התמיכה, האכפתיות והמקצועיות לאורך כל הדרך.
 |
| מרגישה כמו הקטר שלמרות הכל צלח את המשימה. |
מצרפת קישור לסיפור הנפלא The little engine that could / Watty Piper לרגעים של ייאוש שהכל אפשרי!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה