כשקראתי את מאמרה של סוזן סמל ההשוואה לבית הספר שבו אני מלמדת הייתה בלתי נמנעת.
האידיאולוגיה של קרולין פראט ושל ג'ין ווסון מוריי , "שהילד הוא במרכז", מאוד אופיינית לימינו.השאיפה לתת מענה לכל תלמיד באופן כזה שיקדם אותו על פי יכולתו והקצב האישי שלו הינה האידיאולגיה והתורה שכל מורה שמסיימת לימודי הוראה צריכה ליישם במסגרת תפקידה כמורה בכיתה. אך עם זאת אין לשכוח את הדמות שמהווה דמות מרכזית בתהליך הלימוד – המורה. יחסה של פראט למורים לקה בחוסר סובלנות ובא לידי ביטוי בנזיפה על המורים לעיני הכיתה, דבר שדיכא את כח העבודה וגרם לעזיבתם את בית הספר. מצב זה אינו יכול להתקיים. סבורה אני כי מקומו של המורה צריך להיות מוגדר ובעל חשיבות גם אם האידיאולוגיה היא "הילד במרכז".
פראט האמינה כי למידה באמצעות התנסות תעודד את התלמידים לחקור , לשאול ולפתור סוגיות .במאמר ניתנה הדוגמא של שעורי ההיסטוריה שבהם התלמידים משחזרים "וחיים" תקופות שונות בהיסטוריה של עמם. צורת למידה זו בעצם הינה משמעותית יותר לתלמידים כיוון שבאופן זה החיפוש לתשובה ולפתרון נעשה על ידי התלמידים עצמם אשר לוקחים חלק מלא בכל התהליך ועל אידיאולוגיה זו אין עוררין אך איזה מקום יש לתת ללמידה מניסיון בתוך תוכנית הלימודים?
בתי הספר היסודיים שלנו שמים דגש רב על לימודי מקצועות הליבה וההשגים הלימודיים במסגרת תוכנית הלימודים ואף לאחרונה נוספו שעורי החברה בדומה לבית הספר המוזכר במאמר ואף הגו שם המייחד שיעורים אלה – שעורי מפתח הל"ב. במאמר מוזכרים לימודי החברה אשר תפסו חלק לא קטן משגרת בית הספר וטיפחו בוגרים עם מודעות חברתית גבוהה אך עם זאת מקצועות הליבה תפסו חלק קטן מתוכנית הלימודים. דבר זה גרם להורים לא להבין את הפילוסופיה שעמדה מאחורי הרעיון. ההורים האמינו כי לא ניתן להכשיר ילד למאה ה-21 מבלי לדעת לקרוא, לכתוב וחשבון. מיומנויות אלה הן הבסיס לכל אדם ולכל תהליך למידה משמעותי.
עניין נוסף שהוצג במאמר היה העניין הכלכלי. חבל שניהול כלכלי כושל העיב על צמיחתו של ביה"ס וניהולו. עובדה זו מחדדת יותר את תפקידו המורכב של מנהל בי"ס ואחריותו ומעלה שאלה; האם תפקידו של מנהל ביה"ס הוא לנהל את ביה"ס כלכלית או רק פדגוגית?
לסיכום ניתן ללמוד מתוך המאמר כי קרוליין פארט חזתה את החזון שבו מערכת החינוך בישראל וכמעט בכל העולם מאמינים ודוגלים בו- הפיכת הלומדים ללומדים עצמאיים על ידי התנסות פעילה.
