‏הצגת רשומות עם תוויות משרד החינוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משרד החינוך. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 31 בדצמבר 2011

אצלם השיטה עובדת, חושבים שגם אצלנו יש סיכוי?

הפוסט נפתח בנימה מעט סקפטית  וזאת בעקבות צפייה בתחקיר הסופר מצוין של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בפינלנד – מה הופך אותה לכל כך מוצלחת?
הנה כמה עובדות שהשאירו אותי פעורת פה במהלך הצפייה:
·         בפינלנד מתחילים ללמוד בגיל 7 , והתלמידים לומדים בין 3-4 שעות כל יום.
·         התלמידים לומדים עם אותה המורה מספר רב של שנים, עובדה זו מקלה משום שהמורה מכירה את תלמידיה לאורך זמן ואת יכולותיהם.
·         השיעור הראשון בכל בוקר נועד להרגעות ולחימום. שיעור זה נועד לשפר את אווירת הלימודים וההישגים.
·         הכיתות מכילות 52 תלמידים ושלוש מורות מוקצות לכל כיתה.
·         התלמיד הפיני שוהה שעתיים בהפסקה על מנת להיות מרוכז.
·         מערכת היחסים בין המורה לתלמיד אינה פורמלית.
·         מערכת השעות של כיתה ד' בישראל הינה 32 שעות לעומת פינלנד 25 שעות.
·         אין מבחנים....אין מבחנים....אין מבחנים (למקרה שחשבתם שלא קראתם נכון, חזרתי על כך שלוש פעמים).
·         החינוך בפינלנד הוא חינם מגיל הגן ועד לסיום הלימודים באוניברסיטה.
הרשימה היא עוד ארוכה. מצפייה בתחקיר השתמע כי בעצם פחות בפינלנד, זה יותר. פחות שעות לימוד, פחות מקצועות לימוד, פחות שעורי בית, ביטול המבחנים וכו'.
כל החינוך בפינלנד מתבסס על אמון: אמון של ההורים במערכת, אמון של המערכת על המורים ואמון של המורים על התלמידים. ההנחה היא שמערכת החינוך בפינלנד הופכת את התלמידים לאחראים על ההוראה ואח"כ לאזרחים שאחראים גם לקהילה שלהם.
בתי הספר בפינלנד מאוישים ע"י מורים בעלי זיקה ללמד,  הנדרשים להיות בעלי תואר שני וכנראה גם יהיו בעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה. שכרם הוגן ולכן מעמדם בקרב הקהילה הינו רם.
כל תלמיד לא משנה מקום מגוריו  או מצבו הכלכלי יש הזכות ללמוד בבית ספר עם מיטב המורים וזאת בעצם נקודת פתיחה שווה לכולם.  
בתי הספר מכינים את הלומדים לחיים האמיתיים ע"י נתינת כלים איך ללמוד, לחשוב , להיות יצירתיים ולהיות ספקנים. בעצם על המורה לעורר את סקרנותו של התלמיד ולהפוך את חווית הלמידה לפעילה עד כמה שניתן. בכיתת הטכנולוגיה לדוגמא לומדים כיצד לקרוא ולהבין הוראות הפעלה של מכשירים חשמליים. בכיתת המחשבים תלמידים מלמדים תלמידים אחרים יישומים ותוכנות ונוכחותו של המורה בכיתה כמעט ואינה מורגשת.
בפינלנד משרד החינוך מציב יעדים לכל קבוצת גיל והמורים הם אלה שקובעים את הדרך להשיג יעדים אלה לעומת משרד החינוך בישראל שמכתיב איך ומה ללמד.
והנה חוזרת לה שוב הנימה הסקפטית – אם להם זה מצליח האם גם אצלנו זה יכול להצליח? אני מאמינה כי כן יש דברים שכדאי ומומלץ לאמץ מהשיטה הפינית: מאוד חשוב לגייס מורים מהשורה הראשונה שבראש ובראשונה רואים את מקצועם כשליחות ללמד ולשנות, יש לדאוג לשכר הוגן למורים, צמצום שעות הלימוד הרבות ואולי הדבר הכי חשוב – להפסיק לחנך להישגיות. אך יש דברים שלצערי לא נוכל ליישם במציאות שלנו כמו אמון. לצערי משיחות רבות שערכתי עם הורים נוכחתי לשמוע כי איבדו אמון במערכת החינוך בישראל. בנוסך, מערכת החינוך אינה נותנת פתח  למורים ליצירתיות ולחופש פעולה אלא כמו שציינתי למעלה מכתיבה יעדים, שיטות לימוד ויוצרת עומס רב לחץ ע"י ריבוי מבחנים.
התחקיר אומנם מסתיים בנימה עצובה יותר ומדווח על מספר רב של מתאבדים ושל שיכורים המסתובבים ברחובות פינלנד אך את זה כבר נשאיר לפוסט אחר.  


התחקיר של מיקי רוזנטל שהוקרן בערוץ 10.

יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

הכנת הלומדים למאה ה-21. האומנם?


בכל קורס  שמתקיים במסגרת מסלולי התואר לחינוך מלמדים אותנו כי יש להכין את הלומדים למאה ה – 21. אם נחשוב על כך, בשטח המצב הוא שונה לגמרי. בשיעור האחרון בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" העלה פרופ' דוד חן שאלה שהעלתה נקודה למחשבה: כשאתם הולכים למכולת או בכלל בחיים האמיתיים, באילו פעולות חשבון אתם משתמשים? התשובה הייתה חד משמעית: חיבור , חיסור , כפל וחילוק. אם כך מדוע תוכנית הלימודים במתמטיקה מכסה גם תחומים של פונקציות , לוגריתמים ועוד נושאים שרק לחשוב עליהם גורמים לי להודות אלפי פעמים ששלב התיכון נמצא רחוק רחוק ממני. האם בחיים יש שימוש בכל זה? ובואו נדבר גם על מבחני הבגרות. זו עובדה ידועה כי כמות מבחני הבגרות שהתלמידים נבחנים בישראל הינה מהגבוהות בעולם בעוד שבפינלנד , המדינה שמהווה דוגמא לחינוך מעולה ובר הישגים גבוהים , כמות מבחני הבגרות הינה ארבע. ההכנה למבחני הבגרות תופסת חלק מאוד חשוב בלימודי התיכון בישראל ,הן מצד המורים והן מצד התלמידים והדבר מתבטא בשינון ו"הקאה" של החומר הנלמד  ושכחה של החומר לאחר הבחינה. שיטת הלימוד שונה בתכלית מלמידה מסדר גבוה ועושה שימוש בצורת החשיבה הנמוכה ביותר. נשאלת השאלה מדוע לא לאמץ את השיטה שעובדת בפינלנד ולצמצם גם אצלנו את כמות מבחני הבגרות? תלמידים שירצו העשרה ,ימשיכו וירחיבו את ידיעותיהם במקצוע שבו יחפצו. ככה יתפנו להם שעות מבוזבזות של שינון סתמי לשעות שיוקדשו לחינוך ערכי- חברתי ולמקצועות שיכינו באמת את הלומדים לחיים האמיתיים בתום הלימודים. אני סבורה כי יש לתת לתלמידים לבחור פרט למקצועות החובה את המקצועות שבאמת מעניינים אותם אשר יהוו תרומה רבה יותר לעתידם.
בעקבות חיפוש ברשת שערכתי בנושא מצאתי התייחסות של מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שושני, וזו תשובתו:" "ההחלטה בדבר צמצומן של מקצועות הבחירה התקבלה במסגרת תוכנית היעדים, אשר הוצגה לממשלה ולכנסת לפני מספר חודשים. מדיניות זו נועדה להתאים את מגמות הלימוד ותוכניות הלימוד לטכנולוגיה העדכנית ולדרישות המשק והתעשייה. המזכירות הפדגוגית מקיימת בדיקות של תוכניות הלימוד ולהתאמת תוכניות הלימוד למציאות החינוכית המשתנה".
ובנימה אופטימית זו אני מחזיקה לתלמידי ישראל אצבעות שיבוא השינוי המיוחל במהרה.

יום ראשון, 26 ביוני 2011

סמסטר ג' יוצא לדרך....

שלום לכולם
סמסטר ג' יצא לדרך לפני כשבועיים, עפ"י המערכת שקיבלנו הקורסים אמורים להיות ישומיים יותר ופחות תיאורטים. יש!!! סוף סוף מתחילים לפתח יחידות - דבר שלשמו נרשמתי ללימודים במכללה.
שנת הלימודים תשע"א מסתיימת בסוף השבוע הנוכחי וכמו בכל שנה שוב אני עושה חשבון נפש מה יכולתי לעשות טוב יותר או לשפר לשנה הבאה.בתור מורה לאנגלית אני חייבת להתוודות , זה לא סוד- עבודת ההוראה הופכת קשה משנה לשנה. מקצוע האנגלית כבר לא אטרקטיבי כמו בשנים עברו. נדמה כי חשיפת התלמידים לשפה האנגלית פוחתת בעיקר בשל כל גל עליית המוסיקה המזרחית. השפה האנגלית הופכת משנה לשנה להשמע כמו יפנית, משהו מאוד רחוק. לא משנה כמה שירים אשמיע להם בכיתה, אתרים מהנים שאשלח לתרגול, משחקים שאשחק איתם בכיתה, תמיד בהפסקות כשאשמיע דיסק הם יבואו וישאלו אם אוכל להשמיע זמרים כמו עומר אדם, קובי פרץ וכו'.
בתור מורה במערכת החינוך , אני חייבת להיות צמודה לתוכנית הלימודים. מדברים איתנו על חינוך שונה, למידה דיפרנציאלית, למידה חווייתית אבל כמה חוויתית כבר חוויית הלמידה יכולה להיות אם כל הזמן מצפים ממך למסור דוחות של מיפויים מדוייקים לגבי התקדמות הכיתה?! מיצ"ב , מיצ"ב ועוד פעם מיצ"ב זו מילה שמנחה אותנו די הרבה.האמת באיזה מקום אני מרגישה שהתלמידים מותשים מכל העומס אך לצערי אין לי ברירה אלא לפעול כמצופה ממני. יאיר לפיד התייחס לבעיה זו בטור שבו הוא כותב מידי שבוע במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, כבעיית אי אמון גדולה שקיימת במערכת החינוך:"זו מערכת שאין לה אמון.אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה".המערכת בודקת כל הזמן את תפקוד המורים ואנחנו המורים בודקים את תפקוד והבנת התלמידים בחומר בתצורה של מבחנים, עבודות, מבחנים מסכמים ולבסוף בציון שמתנוסס על גבי תעודת הסיום. עוד הוסיף לפיד כי הצבא בשונה ממערכת החינוך תובעני יותר שמאמין באפס הקלות. התוצאות הן שונות לגמרי- החיילים שבעבר היו תלמידים שבכו על מר גורלם אצל היועצת בביה"ס מרגישים מסוגלים ורובם עוברים את החוייה בהצלחה רבה. אז מה אנחנו המורים מפספסים?? השינוי חייב להעשות. אולי מישהו שיושב שם למעלה במשרד החינוך יתעורר כבר ויגרום לשינוי??
"בעיה של אמון" , יאיר לפיד מתוך מוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות שפורסם בתאריך 17/09/2011