מי שמאמין בגישות רציונאליות לארגון שינויים יטען שהרפורמות חוזרות שוב ושוב משום שקובעי המדיניות אינם מאבחנים את הבעיות כראוי ואינם מעלים את הפתרונות הנכונים. הן חוזרות משום שקובעי מדיניות משתמשים באנלוגיות היסטוריות גרועות ומסיקים מסקנות שגויות מן העבר.
(Katz, 1987)
מאז שאני זוכרת את עצמי כתלמידה במערכת החינוך, רפורמות היוו חלק לא קטן במערכת במהלך השנים. כל כמה שנים הממשלה שכיהנה באותו הזמן עלתה עם תוכנית שתשנה את פני החינוך. והנה עשרים שנה אחרי , שום רפורמה לא התקבעה לה ועכשיו תורו של האופק החדש לנסות מזלו.
קיובן במאמרו מציג שלוש דוגמאות "מן השטח" לרפורמות שנעשו: האחת גישת המורה במרכז, השנייה ריכוז וביזור של סמכויות והאחרונה תכניות לימודים, בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את המחזוריות של רפורמות בית-ספריות; ולבסוף מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות.
אז נשאלת השאלה: מדוע הרפורמות כושלות? האם מקור הבעיה טמון בתקציבים? תכנון לקוי? הגדרה של יעדים אשר לא ניתנים להשגה?מדוע בעצם השינוי ממאן להתרחש?
אם נחשוב על כך , המילה רפורמה פירושה שינוי שקורה כתוצאה של אי שביעות מהמצב הנוכחי. לפני כל רפורמה או שינוי יש לעשות תחקיר מקיף על מנת לדעת מה אנו רוצים לשפר וכיצד נעשה זאת על מנת להשיג יעדים שהוגדרו.
ההסבר היחיד שאני מוצאת שיכול לענות על השאלה מדוע הרפורמות אינו מתקבעות הוא שלא נעשה תחקיר מעמיק מלמטה למעלה. הכוונה היא שרצוי לברר ולהבין ממקור ראשון – המורים את הבעיות שגורמות לכשלים ואי עמידה ביעדים שהן נתקלים במהלך עבודתם ומשם לפתח תוכנית פעולה או רפורמה שתפתור ותשפר מצב זה.
קיובן, לארי. "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". בתוך: פישר גל וניר אריאלי ( עורכים) שינוי ושיפור במערכות חינוך. מכון ברנקו וייס, מכון אבני ראשה. עמ' 24- 51.
