שלום לכולם
סמסטר ג' יצא לדרך לפני כשבועיים, עפ"י המערכת שקיבלנו הקורסים אמורים להיות ישומיים יותר ופחות תיאורטים. יש!!! סוף סוף מתחילים לפתח יחידות - דבר שלשמו נרשמתי ללימודים במכללה.
שנת הלימודים תשע"א מסתיימת בסוף השבוע הנוכחי וכמו בכל שנה שוב אני עושה חשבון נפש מה יכולתי לעשות טוב יותר או לשפר לשנה הבאה.בתור מורה לאנגלית אני חייבת להתוודות , זה לא סוד- עבודת ההוראה הופכת קשה משנה לשנה. מקצוע האנגלית כבר לא אטרקטיבי כמו בשנים עברו. נדמה כי חשיפת התלמידים לשפה האנגלית פוחתת בעיקר בשל כל גל עליית המוסיקה המזרחית. השפה האנגלית הופכת משנה לשנה להשמע כמו יפנית, משהו מאוד רחוק. לא משנה כמה שירים אשמיע להם בכיתה, אתרים מהנים שאשלח לתרגול, משחקים שאשחק איתם בכיתה, תמיד בהפסקות כשאשמיע דיסק הם יבואו וישאלו אם אוכל להשמיע זמרים כמו עומר אדם, קובי פרץ וכו'.
בתור מורה במערכת החינוך , אני חייבת להיות צמודה לתוכנית הלימודים. מדברים איתנו על חינוך שונה, למידה דיפרנציאלית, למידה חווייתית אבל כמה חוויתית כבר חוויית הלמידה יכולה להיות אם כל הזמן מצפים ממך למסור דוחות של מיפויים מדוייקים לגבי התקדמות הכיתה?! מיצ"ב , מיצ"ב ועוד פעם מיצ"ב זו מילה שמנחה אותנו די הרבה.האמת באיזה מקום אני מרגישה שהתלמידים מותשים מכל העומס אך לצערי אין לי ברירה אלא לפעול כמצופה ממני. יאיר לפיד התייחס לבעיה זו בטור שבו הוא כותב מידי שבוע במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, כבעיית אי אמון גדולה שקיימת במערכת החינוך:"זו מערכת שאין לה אמון.אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה".המערכת בודקת כל הזמן את תפקוד המורים ואנחנו המורים בודקים את תפקוד והבנת התלמידים בחומר בתצורה של מבחנים, עבודות, מבחנים מסכמים ולבסוף בציון שמתנוסס על גבי תעודת הסיום. עוד הוסיף לפיד כי הצבא בשונה ממערכת החינוך תובעני יותר שמאמין באפס הקלות. התוצאות הן שונות לגמרי- החיילים שבעבר היו תלמידים שבכו על מר גורלם אצל היועצת בביה"ס מרגישים מסוגלים ורובם עוברים את החוייה בהצלחה רבה. אז מה אנחנו המורים מפספסים?? השינוי חייב להעשות. אולי מישהו שיושב שם למעלה במשרד החינוך יתעורר כבר ויגרום לשינוי??
"בעיה של אמון" , יאיר לפיד מתוך מוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות שפורסם בתאריך 17/09/2011
סמסטר ג' יצא לדרך לפני כשבועיים, עפ"י המערכת שקיבלנו הקורסים אמורים להיות ישומיים יותר ופחות תיאורטים. יש!!! סוף סוף מתחילים לפתח יחידות - דבר שלשמו נרשמתי ללימודים במכללה.
שנת הלימודים תשע"א מסתיימת בסוף השבוע הנוכחי וכמו בכל שנה שוב אני עושה חשבון נפש מה יכולתי לעשות טוב יותר או לשפר לשנה הבאה.בתור מורה לאנגלית אני חייבת להתוודות , זה לא סוד- עבודת ההוראה הופכת קשה משנה לשנה. מקצוע האנגלית כבר לא אטרקטיבי כמו בשנים עברו. נדמה כי חשיפת התלמידים לשפה האנגלית פוחתת בעיקר בשל כל גל עליית המוסיקה המזרחית. השפה האנגלית הופכת משנה לשנה להשמע כמו יפנית, משהו מאוד רחוק. לא משנה כמה שירים אשמיע להם בכיתה, אתרים מהנים שאשלח לתרגול, משחקים שאשחק איתם בכיתה, תמיד בהפסקות כשאשמיע דיסק הם יבואו וישאלו אם אוכל להשמיע זמרים כמו עומר אדם, קובי פרץ וכו'.
בתור מורה במערכת החינוך , אני חייבת להיות צמודה לתוכנית הלימודים. מדברים איתנו על חינוך שונה, למידה דיפרנציאלית, למידה חווייתית אבל כמה חוויתית כבר חוויית הלמידה יכולה להיות אם כל הזמן מצפים ממך למסור דוחות של מיפויים מדוייקים לגבי התקדמות הכיתה?! מיצ"ב , מיצ"ב ועוד פעם מיצ"ב זו מילה שמנחה אותנו די הרבה.האמת באיזה מקום אני מרגישה שהתלמידים מותשים מכל העומס אך לצערי אין לי ברירה אלא לפעול כמצופה ממני. יאיר לפיד התייחס לבעיה זו בטור שבו הוא כותב מידי שבוע במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, כבעיית אי אמון גדולה שקיימת במערכת החינוך:"זו מערכת שאין לה אמון.אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה".המערכת בודקת כל הזמן את תפקוד המורים ואנחנו המורים בודקים את תפקוד והבנת התלמידים בחומר בתצורה של מבחנים, עבודות, מבחנים מסכמים ולבסוף בציון שמתנוסס על גבי תעודת הסיום. עוד הוסיף לפיד כי הצבא בשונה ממערכת החינוך תובעני יותר שמאמין באפס הקלות. התוצאות הן שונות לגמרי- החיילים שבעבר היו תלמידים שבכו על מר גורלם אצל היועצת בביה"ס מרגישים מסוגלים ורובם עוברים את החוייה בהצלחה רבה. אז מה אנחנו המורים מפספסים?? השינוי חייב להעשות. אולי מישהו שיושב שם למעלה במשרד החינוך יתעורר כבר ויגרום לשינוי??
"בעיה של אמון" , יאיר לפיד מתוך מוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות שפורסם בתאריך 17/09/2011